cover
Altermans_Cover
festival
havkin_home

בפוסט זה: על שימושיות וילדים.

סיפור- (אמיתי)- השבוע בעוד אחד מהאחה"צים האלה שאתה רק רוצה להעביר ולהגיע לקפה של שמונה, הבן הקטן שלי עשה משהו שהצחיק אותנו מאוד, וגם לימד אותי הרבה על לאן העולם שלנו מתקדם ומה זה אומר.
בארי (עוד מעט שנתיים) ישב על אמא, כשהיא משוטטת לה באינטרנט, וכנראה לא אהב את זה שהיא מחפשת לה משהו בגוגל ולא שמה לו עוד פרק ממוחזר של סמי הכבאי. אז במקום ללחוץ על המקלדת הוא ניסה להזיז את המסכים ולבצע פעולות-נגד כאילו המסך היה מסך טאצ'.

אז נכון, אין פה גאונות יתרה, אבל זה גרם לי לחשוב קצת על מצב הצבירה הדיגיטלי שלנו בעוד כך וכך שנים.
בעצם מה שעשו האייפון והאייפד ובעקבותיהם כל הסמארטפונים והטאבלטים (בצורה קצת פחות משכנעת..) הוא לחזור לאינטואיציות הראשוניות שלנו כלפי עצמים דיגיטלים, ולהתנהג איתם כאילו היו עצמים פיזיים. ילד שעומד מול אלבום תמונות מוחשי, נוגע בו ומדפדף, מזיז ובוחן באמצעות הידיים. שימוש בכפתורים, עכבר ומקלדת הוא הארכה לא טבעית של היד\המוח. מסכי המגע מאפשרים לתינוקות ולילדים (שצומחים אח"כ למבוגרים) לפגוש את העולם הדיגיטלי בצורה אחרת לגמרי. כנראה שבשבילם זה לא יהיה "עוד מכשיר" או ביטוי אחר של הדברים הפיזיים רק בצורה דיגיטלית, אלא הדבר עצמו.

אני לא רוצה להכנס לדיון האם זה טוב או רע ועל ההשלכות החברתיות וכו'. אבל חשוב להבין את העובדה הזאת ולהפנים אותה. כשבאים לעצב אפליקציה המיועדת לתינוקות או לילדים קטנים אז זה ברור – הגישה היום היא כזאת, וככה עובדים. אבל יום אחד נקום והמילה "כפתור" לא תהיה רלוונטית בכלל. אנו נבצע יותר ויותר פעולות דיגיטליות המדמות פעולות פיזיות (בעולם המשחקים זה נפוץ כבר שנים, לדוגמא WII והקינקט) גם כשמדובר בפעולות פשוטות ויומיומיות. האמת? זה לא נראה רחוק כל כך..


בלוגינג
מיתוג וזהות תאגידית
עיצוב לרשת
אינפוגרפיקה
חנות